השתיקה המחושבת של סין: ניווט בסכסוך ישראל-איראן

ריקודה העדין של סין במזרח התיכון

#

הסכסוך האחרון בין ישראל לאיראן, שהתלקח בין 13-24 ביוני 2025, העמיד את מדיניות החוץ של סין במבחן, וחשף את האיזון המורכב שבייג’ינג מנסה לשמור במזרח התיכון ההפכפך. בעוד שהצהרות רשמיות קראו להפחתת הסלמה וגינו את הפעולות הישראליות, מבט מעמיק יותר מגלה גישה פרגמטית המונעת מאינטרסים כלכליים ורצון ליציבות אזורית, ולא מיישור קו אידיאולוגי.

מאמר זה מסכם מידע וניתוח, עם חומר מקור עיקרי שנאסף מדיווחים של Discourse Power ב-Substack¹.

עמדה רשמית מול הד ציבורי לאומי

#

הרטוריקה הדיפלומטית של סין, בהובלת דמויות כמו שר החוץ וואנג יי ושגריר האו"ם פו קונג, הדגישה בעקביות את כיבוד הריבונות והחוק הבינלאומי, ודחקה בשני הצדדים להפסיק את מעשי האיבה. “אי-ההזדהות הפעילה” הזו, כפי שמתארים אותה חלק מהאנליסטים, מאפשרת לסין למצב עצמה כשחקן גלובלי אחראי. עם זאת, הנרטיב שאומץ על ידי כלי תקשורת בבעלות המדינה ודמויות לאומיות משפיעות, כמו עורך ה"גלובל טיימס" לשעבר חו שיג’ין, הציע נקודת מבט מורכבת יותר ולעיתים פרו-איראנית באופן סמוי. בעוד שגינו רשמית את האלימות, כלי תקשורת אלה תיארו לעיתים קרובות את ישראל כתוקפן, תוך מינימליזציה סמויה של תפקידה של איראן בזעזועים אזוריים ובשאיפותיה הגרעיניות. גישה כפולה זו מעניקה לבייג’ינג גמישות: עמדה רשמית ניטרלית לכאורה לצריכה בינלאומית, לצד נימה אסרטיבית יותר וטוענת נגד המערב לקהלי יעד פנימיים ולשותפים סימפתים.

פרגמטיזם אסטרטגי: מעבר ל"ציר הרשע"

#

למרות “שותפות אסטרטגית מקיפה” עם איראן, תגובתה של סין לסכסוך הדגישה את גישתה האינסטרומנטלית, ולא האידיאולוגית. בייג’ינג לא הציעה סיוע צבאי או תמיכה ישירה לטהראן, מה שאותת שבבריתותיה נבנות על בסיס תועלתיות ולא על סולידריות בלתי מעורערת. חישוב זה מעדיף את יעדיה האסטרטגיים הרחבים יותר של סין, בפרט הימנעות מעימות ישיר עם ארצות הברית והבטחת האינטרסים הכלכליים שלה. הרעיון של “ציר רשע” או ברית נוקשה נגד המערב בין סין, רוסיה ואיראן, נראה יותר כרטוריקה מאשר מציאות; פעולותיה של בייג’ינג במהלך הסכסוך מדגישות העדפה לשמור על גמישות ולמנף משברים לטובת יתרון כלכלי.

השפעה על שאיפות המזרח התיכון וקוויי חיים כלכליים

#

הסכסוך סיבך ללא ספק את מערכות היחסים המטופחות היטב של סין במזרח התיכון. בעוד שבייג’ינג השקיעה רבות בקשרים דיפלומטיים וכלכליים ברחבי האזור, גינויה את ישראל מסתכנת במתיחות ביחסיה עם ירושלים. זה מדגיש את האתגר של סין בשאיפתה להיות שחקן מרכזי במזרח התיכון מבלי לנקוט עמדה ברורה ביריבויות המורכבות שבו.

מבחינה כלכלית, למלחמה היו השלכות ישירות על ביטחון האנרגיה של סין. כרוכשת הנפט הגדולה ביותר של איראן, לסין יש עניין מובהק ביציבות אזורית ובשרשרות אספקה ללא הפרעה. הסכסוך, באופן בלתי צפוי, הציג הזדמנות לסין להמשיך לרכוש נפט איראני בסיכוני סנקציות מופחתים לאחר הפסקת האש, ובכך לאשר עסקאות שהיו בעבר בתחומים משפטיים מעורפלים. זה משקף את האסטרטגיה העקבית של סין של העדפת אינטרסים כלכליים, שימוש בהשפעתה להבטחת משאבים וגישה לשווקים, במקום התערבות פוליטית יקרה. יוזמות כמו “החגורה והדרך”, למרות שנועדו להרחיב את השפעת סין, אינן יכולות לבדן להבטיח יציבות אזורית, מה שמדגיש את מגבלות הכוח הכלכלי בנופים גיאופוליטיים מורכבים.

חיפוש אחר יציבות בנוף משתנה

#

בסופו של דבר, תגובתה של סין לסכסוך ישראל-איראן מדגישה רצון עמוק ליציבות במזרח התיכון, אם כי בתנאיה שלה. גישתה הזהירה משקפת הבנה כי מעורבות צבאית ישירה או עמדות פוליטיות ברורות מדי עלולות לסכן את האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים ארוכי הטווח שלה. בעוד שבייג’ינג מנסה להציג תמונה של מעצמה גלובלית אחראית, פעולותיה חושפות מיקוד פרגמטי ברווחתה הכלכלית שלה והימנעות מוחלטת מהתחייבות כלפי כל מעצמה אזורית, כולל שותפיה.

ההשלכות של הסכסוך ימשיכו לבחון את האיזון העדין של סין. ככל שהמזרח התיכון נשאר כור היתוך של מתחים גיאופוליטיים, יכולתה של בייג’ינג לנווט במורכבויות אלו, לשמור על קוויי החיים הכלכליים שלה, ולקדם את השפעתה מבלי להיגרר לעימות ישיר, תקבע את הצלחת אסטרטגיה האזורית השאפתנית שלה. שתיקתה המחושבת ודגשיה על הפחתת הסלמה אינם סימני חולשה, אלא שיקוף של מדיניות חוץ שקולה היטב שמטרתה להבטיח את שגשוגה העתידי.